איליה רבינוביץ' - עבודות 1998-2008

The lecture was canceled by Kalsiher...
15/12/2008
Ilya


ביום שני ה-22.12.08 בשעה 20:00
בגלריה ע'ש רחל וישראל פולק במתחם קלישר
במסגרת סדרת מפגשים עם אמנים, אוצרים ותיאוריטיקנים

תתקיים הרצאה של איליה רבינוביץ
עבודות 1998-2008

הדימויים הנייחים אך המסתוריים של איליה רבינוביץ העוסקים בנושאים של זהות אישית על רקע מבנים חברתיים. העבודות נוגעות במקומות אשר נראים כמשוללי זכרון, זמניים ומנותקים. האווירה המסויימת הזאת מעלה שני דגמים של הדרה ושממון: זהו עולמו של המהגר המיוצג כגלות כפולה, כחוויה הקשורה לפנים וחוץ. מצד אחד הקושי להתחבר לסביבה התרבותית ממנה הוא בא ומצד שני המשיכה למקומות מנוכרים.
מוקד העבודה של רבינוביץ נעוץ במקומות העומדים בפני שינויים קיצוניים. בשנת 2005, הוא צילם חלל פנים של 'מלון רוסיה' במוסקווה, זמן קצר לפני הריסתו. בפרוייקט זה הוא מצא את הקשרים לתרבות ממנה בא, ע'י חקירה חזותית של היחסים בין כח/סמכות לדרך בה הם מיוצגים בתרבות של ברה'מ בעבר, ורוסיה בהווה.
עבור פרויקט 'מוזיאוטופיה' (2008) חזר לעיר הולדתו קישינב לצלם את המוזיאונים הקיימים וכן את האתרים של המוזיאונים מאז עצמאות מולדוביה ב-1991. אחד הנושאים המרכזיים בעבודה זאת היא העלמותה של התרבות הסובייטית מהמרחב הציבורי.
מאז שנת 2007 רבינוביץ יוצר מצב בו הקהל נדרש להיות פעיל על מנת להיות מעורב בעבודה. הוא מגיע לתוצאה הזאת דרך הצבה של העבודה בחלל. לדוגמא, עבודתו 'החלון האחורי' (2007) שהוצגה במוזיאון ון-אבה באיינהובן, בה הוא הציב בחדר חשוף צילומים שנעשו באמסטרדם ונתן לצופים פנסים לעזור למצוא את התמונות

איליה רבינוביץ
נולד בשנת 1965 בקישינב, מולדביה והיגר בשנת 1973 לישראל. בשנים 1998-2000 השתתף בתוכנית הפוסט אקדמית ב-Rijks Akademie van Beeldende Kunsten באמסטרדם ומאז הוא מתגורר שם.

ההרצאה בשיתוף עם סמינר הקיבוצים – בית הספר לאמנויות ולטכנולוגיה

Never Looked Better - Contemporary Artists Respond to the Leni and Harbert Sonnenfeld Photo Collection-Triple 'Knesset' (Israeli parliament) 2008

Installation views 'Triple Knesset' Beith Hatfuzot museum Tel-Aviv, photographed by Rom Eizenberg

כנסת משולשת, איליה רבינוביץ' 2008

מאז הקמתה של מדינת ישראל עברה כנסת ישראל בין שתי ערים: מבית האופרה בתל אביב, לבית פרומין ולמשכן הקבע בגבעת רם בירושלים. השינויים שנעשו במרחב הפיזי, הרס הזיכרון ההיסטורי והמורשת האדריכלית הם ייצוג לקוטביות בין תל אביב לירושלים, בין דת ולאום, בין הווה לעבר.

מגדל האופרה הממוקם בקרן הרחובות אלנבי והרברט סמואל, שומר בשמו ובחזיתו על הבניין שעל חורבותיו הוא עומד – בניין האופרה.

הבניין, שעוצב על ידי יוסף נויפלד בשנת 1925 הוקם בשנת 1945, ושימש בשלוש שנותיו הראשונות כקולנוע "קסם". בתקופת מלחמת העצמאות שכן בו מטה חיל הים. עם הקמת המדינה, מועצת המדינה השתכנה בו מ-15 בדצמבר 1948 עד דצמבר 1949. הכיכר נקראה משום כך "כיכר הכנסת" במקום השם המקורי "כיכר" או "רציף הרברט סמואל" . לאחר שעברה הכנסת לירושלים בשנת 1950 עבר הבניין לרשות עיריית תל אביב, וזמן מה נערכו במקום ישיבות מועצת העירייה. בשנת 1988 נחנך במקום מגדל האופרה. מתחת למגדל המגורים נמצא קניון, ובו חניון, אולם קולנוע, משרדים, חנויות ומסעדות.

בית פרומין שימש כמשכנה הזמני של הכנסת בין השנים 1950-1966. הבניין ממוקם במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 24, ופעלו בו הכנסות הראשונה עד השישית.

עם עלייתה של הכנסת לירושלים, נבחר לשמש כמשכנה בית פרומין, מבנה משרדים בן שלוש קומות שבנייתו החלה ב-1947 ולא הושלמה. החל מה-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם במרתף הבניין, שיועד במקור לשמש כסניף בנק.ב-30 באוגוסט 1966, בעת כהונת הכנסת השישית, עברה הכנסת למשכנה החדש. בית פרומין נמסר למשרד התיירות ששכן בו עד שנת 2004. הקרקע, שבמקור הייתה שייכת למינהל מקרקעי ישראל, נמכרה תמורת 10 מיליון ש"ח ליזם פרטי, שעל פי התכנית שהופקדה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - התעתד להרוס כליל את המבנה ולהקים תחתיו מבנה בן 16 קומות למגורים, למלונאות ולמסחר. באותה שנה הוגשה הצעת חוק, לפיה הבניין ישומר, חלקו הפנימי ישוחזר, ויוקם בו מוזיאון הכנסת. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב2005. כיום עדיין שוכנים בבנין בתי הדין הרבניים של מחוז ירושלים, ובית הדין הגדול לערעורים.

אבן הפינה למשכן הכנסת הנוכחי, הממוקם בגבעת רם בירושלים, הונחה בשנת 1958. הבניין תוכנן על ידי האדריכל יוסף קלרווין. בשנת 1966 נחנך הבניין המכיל את אולם המליאה, חדרי הועדות, לשכות חברי הכנסת והממשלה. השנה נחנך בצדו המזרחי של הבניין אגף חדש. השתרשותו של המשכן בגבעת רם בתודעה הקולקטיבית הישראלית כ"כנסת" ומחיקת האתרים ההיסטוריים מהנראטיב הלאומי ומהמרחב הציבורי הישראלי היא סימפטום למדיניות הנעדרת ראייה היסטורית. חברה עם מרחב ציבורי ומרחב זמן נעלמים היא מוגבלת, תזזיתית, קצרת מועד, ברת חלוף.